סיפור ההצלחה של תאגיד הונדה

סיפור ההצלחה המעניין הוא של תאגיד הונדה, אשר בסיסו החל מתשוקה נלהבת לתוצאה.


בשנת 1938 מר סויצ'ירו הונדה, בעודו סטודנט, השקיע את כל רכושו והונו בבניית סדנה קטנה שבה פיתח את הרעיון שלו - טבעת בוכנה. הוא רצה למכור אותה לתאגיד "טויטה", לכן הוא עמל בגפו על הבוכנה, לעיתים ישן בסדנה, זאת מתוך אמונה כי הוא יכול לייצר בוכנה מצוינת.הוא אפילו מישכן את תכשיטיה של אשתו בכדי לממן את פעילותו בסדנא. כאשר השלים את פיתוח הבוכנה המהוללת, פנה לטויוטה והציג אותה בפניהם. ברם, הבוכנה שייצר לא ענתה לקנה המידה של "טויטה". הוא חזר לאוניברסיטה למשך שנתיים נוספות בכדי להתמקצע. צחוקם של חבריו לספסל הלימודים ושל מוריו לא שבר את רוחו, כי הוא רצה לייצר בוכנה ל"טויטה, ויהי מה.

לאחר שנתיים נוספות, העניקה "טויטה" לסויצ'ירו את החוזה הנכסף, והוא החל לספק עבורם את הבוכנה המהוללת שלו. המטרה מקדשת את האמצעים.

באותה תקופה, יפן נערכה למלחמת העולם השנייה, ועל כן סירבה לספק לו בטון לבניית בית החרושת. על כן סויצ'ירו וצוותו המציאו תהליך ליצירת בטון באופן עצמאי, ואז בנו את המפעל. במהלך המלחמה, הופצץ המפעל פעמיים, וחלקים ממתקני הייצור נהרסו. הונדה כינס את צוותו, ויחד הם אספו את פחי הדלק העודפים של האמריקנים. הונדה כינה את פחי הדלק "מתנות מהנשיא טרומן" מפי שפחים אלו היוו חומרי גלם עבור תהליך הייצור - חומרי גלם שלא היו ניתנים להשגה בעת המלחמה דאז ביפן.

לאחר שמפעלו נהרס רעידת האדמה הונדה החליט למכור את מפעל הבוכנות ל"טויוטה".

לאחר המחלמת העולם השנייה נוצר מחסור חמור בדלק ביפן, וזה היה בלתי אפשרי להשתמש במכונית, אפילו למען נסיעות קצרות, כמו קניות בסופרמרקט השכונתי. מתוך ייאוש, חיבר הונדה לאופניו מנוע קטן בכדי שיוכל להתנייד. שכניו התלהבו, וביקשו ממנו להכין להם גם "אופניים ממונעים" עבורם. השמועה כל "האופניים הממונעים של הונדה" רצה מהר, ולאור הביקוש העצום הוא החליט לבנות מפעל אשר ייצר מנועים עבור המצאתו החדשה. אך לא היה בידו ההון הנדרש להקים מפעל.

הונדה פנה אל 18,000 בעלי חנויות האופניים ביפן (!) באמצעות מכתב אישי. במכתבו הסוחף והפטריוטי, הוא שטח בפניהם כיצד יוכלו למלא תפקיד בהתאוששותה של יפן לאחר המלחמה באמצעות הניידות, אשר תוכל המצאתו החדשה לספק. תאמינו או לא, הוא הצליח לשכנע 5,000 מהם להעביר לו את ההון הנדרש. אולם רק רוכבי האופניים המסורים ביותר רכשו את האופניים הממונעים, מפי שהיו גדולים ומגושמים. על כן הוא שדרג את המוצר ויצר גרסה קלה של האופנוע. הוא כינה את ההמצאה הזו "סופר קאב" וזו זכתה להצלחה מסחררת, ואף זיכה אותו בפרס הקיסר היוקרתי ביפן. מאוחר יותר החל לייצא את האופנועים לבני דור baby boomers באירופה וארה"ב.

בשנות השיבעים, עבר הונדה לייצור מכוניות. והשאר היסטוריה.

בשנת 2007 דורגה הונדה במקום ה- 73בין החברות המסחריות בעולם עם שווי שוק של 68.3 מיליארד דולר.

בעיני תאגיד הונדה מצליח מפני שאדם אחד, סויצ'ירו הונדה, הבין את כוחה האמונה, ולא הרים ידיים. סיפור הצלחה אמיתי.

Comments

Popular posts from this blog

Management dilemmas - the whole is greater than the sum of its parts

Blue Ocean Mindset in the Covid-19 era

ראיון גאוני פיתוח ישראלי- PIPL